האם פערים תשתיתיים בין המגזרים הגורמים לפערים בתחושת הביטחון בתחבורה הציבורית?

מחקר משולב לשנת 2026 שערכנו ב"תחבורה היום ומחר", יחד עם הפורום הכלכלי הערבי ו-Women in Mobility, חושף תמונת מצב מדאיגה: חוסר הביטחון בתחבורה הציבורית פוגע בנשים באופן שיטתי — ובאופן חמור במיוחד בנשים ערביות.

הפערים ברורים: ציון תחושת הביטחון הכולל בקרב דוברות עברית עומד על 3.17 מתוך 5, לעומת 2.21 בלבד בקרב דוברות ערבית. בלילה הפער אף מתרחב: 3.06 בקרב דוברות עברית, לעומת 1.87 בלבד בקרב דוברות ערבית.

אבל הנתונים מספרים סיפור רחב יותר. חוסר הביטחון אינו נובע רק מאירועים חריגים של הטרדה או אלימות. הוא נוצר גם מהמתנה בתחנות חשוכות, מחוסר מידע על זמני הגעה, מתחנות מוזנחות, מתשתיות לקויות, מהיעדר נוכחות אנושית ומתחושה שאין למי לפנות בזמן אמת.

57.7% מהמשיבות דיווחו שהן נמנעות מאזורים, קווים או שעות מסוימות בשל חוסר ביטחון. כלומר, הבעיה כבר משפיעה בפועל על דפוסי הניידות של נשים ועל היכולת שלהן להשתמש בתחבורה הציבורית באופן חופשי ושוויוני.

המסקנה ברורה: כדי לחזק את תחושת הביטחון של נשים בתחבורה הציבורית, לא מספיק לדבר רק על אכיפה. צריך לייצר מרחב תחבורתי ברור, מואר, מתוחזק, נגיש ומפוקח — לאורך כל שרשרת הנסיעה: בדרך לתחנה, בזמן ההמתנה, בתוך האוטובוס ובירידה ממנו.

תחבורה ציבורית בטוחה יותר לנשים היא תחבורה ציבורית טובה יותר לכולנו.