החסמים לניידות עצמאית של אנשים עם מוגבלויות שונות

ההגדרה בחוק לאדם עם מוגבלות:

"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים"[1].

סוגי מוגבלויות: הגדרות סוגי המוגבלויות הרלוונטיות לחוברת זו הן אלו של המוסד לביטוח לאומי, שכן לפיהן "מתיישרות" כל כלל הרשויות האחרות, וביניהן אף משרד התחבורה. סיווג רמת המוגבלות של אדם נקבע על-ידי המוסד לביטוח לאומי באמצעות קביעת אחוז הנכות הרפואית שלו, לפי רשימת המבחנים הרפואיים שבתקנות הביטוח הלאומי[2]. אחוז הנכות הרפואית של אדם משמש, בין השאר, לקביעת זכאותו לקבלת קצבת נכות וכן לקבלת תעודה נכה ותעודת זכאות.

1. לקות פיסית:

 פיסית-מוטורית:

ליקוי המגביל את התנועה ואת היכולת המוטורית. הגדרה זו כוללת טווח נרחב של דרגות חומרה החל מנכות קלה שמתבטאת בצליעה קלה המקשה על ביצוע פעולות יומיומיות ועד לנכות חמורה שמתבטאת בשיתוק כמעט מוחלט של הגוף וחוסר יכולת לנהל חיים נורמליים.

אדם עם נכות קלה, יוכל להשתמש בכל אמצעי התחבורה הציבורית, אבל עליה בטוחה שלו לאוטובוס תלויה בכך שהאוטובוס ייצמד למדרכה ושהנהג לא יתחיל בנסיעה עד שהוא יישב בבטחה. אדם הנע בכיסא גלגלים, יוכל להשתמש באוטובוס נגיש בלבד ובתנאי שנהג האוטובוס ימלא את חובתו להיצמד למדרכה, לפתוח את הרמפה מהדלת האחורית ולסייע לו בעלייה לאוטובוס ואף בחגירה במקום המיועד לכך, במידה והוא זקוק לכך.

פיסית-חושית:

לקות שמיעה: מתבטאת באבדן חלקי או מלא של יכולת השמיעה.

אדם חרש זקוק לכך שהשילוט האלקטרוני באוטובוס יפעל כראוי על מנת שיוכל לדעת שהגיע לתחנת היעד שלו.

לקות ראייה/עיוורון: עיוורון הנו נכות המתבטאת בחוסר ביכולת ראיה. עיוור מוגדר כמי שלא יכול לראות אפילו אור. המושג "לקויי ראייה" מתייחס הן לאנשים עיוורים והן לאנשים בעלי לקות ראייה אחרת.

אדם עיוור, זקוק לכך שהאוטובוס יעצור בדיוק בתחנת האוטובוס המיועדת לו ושהכריזה המודיעה על מספר הקו תפעל בעוצמה מספקת על מנת שיידע שהגיע קו האוטובוס לו המתין. בנוסף, הוא זקוק לכך שהנהג יכווין אותו למקום המיועד בקדמת האוטובוס ובמידת הצורך, אף יבקש מנוסע היושב במקום לפנות אותו לטובת העיוור. גם בירידה בתחנה הנכונה, נוסע עיוור תלוי בהפעלה של הכריזה באוטובוס בעוצמה מספקת.

2.  לקות נפשית[3]:

הפרעה נפשית הינה תסמונת המלווה במצוקה אישית או בליקוי תפקודי והיא שם כללי לקבוצת מחלות והפרעות המשפיעות על האופן שבו אדם מרגיש, חושב, מתנהג ומתקשר עם הזולת[4]. הפרעות נפשיות יכולות להיות כרוניות, זמניות או חד פעמיות ולהופיע בחומרה משתנה.

אנשים עם לקות נפשית עלולים להירתע מאינטראקציה עם זרים ומצבים לא מוכרים ולפיכך להימנע משימוש בתחבורה הציבורית. כדי להגביר את השימוש שלהם בתחבורה ציבורית עליהם לפתח תחושת מסוגלות ולשבור מחסומים הפסיכולוגיים. במקביל, יש להעלות את המודעות ליחס הולם לו זקוקים מתמודדים עם בעיות נפשיות בקרב נהגי האוטובוס וציבור הנוסעים.

3.      לקות שכלית:

לקות שכלית מאובחנת כאשר רמת ה-IQ  הנמדדת היא נמוכה במיוחד , בשילוב עם כישורי הסתגלות לקויים. אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית הוא אדם שמחמת התפתחות לקויה של כושרו השכלי, יכולתו להתנהגות מסתגלת מוגבלת, יש לו יכולות נמוכות לעצמאות אישית ואחריות ביחס לגילו והוא נזקק לטיפול[5]. ישנן ארבע רמות של מוגבלות שכלית: קלה, בינונית, קשה וחמורה. בנוסף, ישנה רמה של תפקוד שכלי גבולי ,הנקראת הנמכה קוגניטיבית.

אנשים עם לקות שכלית שאינם מנוסים בשימוש בתחבורה ציבורית, זקוקים להנגשת ופישוט המידע על אופן השימוש בה. בנוסף, עליהם להתמודד עם הפחד ממצב לא מוכר הכולל גם אינטראקציה עם זרים. על מנת להגביר את השימוש שלהם בתחבורה ציבורית עליהם לפתח תחושת מסוגלות ולשבור מחסומים פסיכולוגיים ובמקביל להעלות את המודעות ליחס לו זקוקים אנשים עם לקות שכלית בקרב נהגי האוטובוס וציבור הנוסעים.